הגוף של הנפש

medicine-wheel-401408_640

הגוף והנפש הם כלים שלובים. הם בבואות המשתקפות זו בזו. לדברים שחשים בגוף יש ביטוי והשתקפות בנפש. וההיפך. דברים שקורים לאדם בחיים מותירים בו את רישומם. משקעים עשויים לצוף במקומות ובזמנים שונים, כתגובה לגירויים, באופנים שונים. בתהליכים טיפוליים שונים ניתן להגיע – לדוגמה באמצעות פסיכותרפיה גופנית – אל מקום היולי, ראשוני, שבו נצרבה בתוכנו, בילדותנו, טראומה בסיסית המלווה אותנו לאורך חיינו הבוגרים.

באמצעות עבודה עם תחושות גופניות ניתן לעבד רגשות שונים ולחוש את הקשר ההדוק בין גוף לנפש. טענה רווחת היא כי הגוף זוכר במשך שנים טראומות מהילדות. גם אנשים שסיגלו לעצמם טכניקות שונות של התעלמות, השכחה או חסימה- מקבלים מדי פעם תזכורות מהגוף שלהם על אותן טראומות. הזיכרון של הגוף הוא ארוך ומתמשך. הוא חד וער. הגוף זוכר.

במשך השנים נפרדים השכל, הרגש והגוף, אשר בילדות מחוברים למקשה אחת. מופר החיבור הטבעי. מופרת ההרמוניה. משתבשת הזרימה החופשית, הטבעית, הראשונית. ההפרדה הזו היא אחת הדרכים שבהם אנשים מתמודדים עם קשיים, עם כאבים  מודחקים. מנגנון ההפרדה נועד כדי להמשיך בחיים. כדי לא להיתקע מאחור בשורש הכאב ובגרעין הטראומה.

אל הקשר בין גוף לנפש אפשר להתוודע גם באמצעות דמיון מודרך ואוטוסוגסטיה: אם נשווה לנגד עיני רוחנו חוויה נעימה ומענגת מהעבר, הרחוק או הקרוב, ונדמה אותנו חווים אותה כאן ועכשיו, תציף אותנו תחושה של נועם, של שלווה. בגוף תיטמע התמונה החיובית והוא יגיב בתחושות של שקט ונעימות. לעומת זאת- אם תשלט עלינו הטראומה, אנחנו צפויים להגיב ברעידות, בפעימות לב חזקות ובביטויים גופניים נוספים.

הגוף והנפש קשורים בטוב וברע, בחיוב ובשלילה. עם השנים הגוף מקבע מצבים נפשיים שונים. לדוגמה: אדם ההסן המתבייש "מהצל של עצמו", הנוטה להסתגר, עלול לסגל לעצמיו הופעה של הליכה כשאיבריו רפויים, ראשו מורכן ומבטו מושפל בעוד – לעומתו- אדם בעל ביטחון עצמי יילך כשראשו מורם בגאון, כמי שמסמל בעצם נוכחותו את הקביעה "הנני כאן".

חוויות נעימות עשויות להרחיב את הנשימה שלנו, את טווח התנועות. הן מחזקות אותנו. טראומות עלולות לבוא לידי ביטוי בכאבים שונות, בנוקשות, בהפרעות שינה, בצמצום טווח התנועות. הן מחלישות אותנו. אבל בהינתן הקשר הסימביוטי בין גוף לנפש- יש מי שהופכים דווקא את הטראומה, הזיכרון המר, הכאב שנשאר מנוע להתגברות ומנוף לצמיחה ולהתחדשות.

הגוף והנפש שלנו מספרים את סיפור חיינו, ממחישים וממחיזים אותו בהופעתנו, בהליכתנו, בבחירות שלנו. הגוף של הנפש והנפש של הגוף – חד הם. כולנו מורכבים לבלי הפרד משניהם.

איך נגמלים מהתמכרויות?

cigarette-599485_640

אם נהיה ישרים וכנים עם עצמנו נודה ונתוודה- גם אם לא באוזני איש אלא בינינו לבין עצמנו- כי לכל אחד ואחת מאתנו, בן או בת, יש התמכרות כל שהיא- בין שאנחנו מודעים לה ובין שלא. יש מגוון רחב ועשיר של התמכרויות: לכסף, למסכנוּת ולרחמים עצמיים, לסמים, לאלכוהול, לסקס, להימורים ועוד. תהליך הגמילה מכל אחד מסוגי ההתמכרויות הוא תהליך ממושך. על מנת להגביר את סיכויי ההצלחה להיגמל, מומלץ להיכנס לתהליך מובנה, שיטתי ובעיקר – מקצועי.

יש מכורים אשר ההתמכרות לא רק טורדת את מנוחתם אלא מעיבה על חייהם, פוגעת באיכותם, משבשת את שיקול דעתם, מפרה את שגרת יומם. אין ספק כי לטווח ארוך על אף העונג הכרוך בהתמכרות- הסבל והנזק שגלום בה הופך את המשך ההתמכרות למסוכן.

בתהליך גמילה שיטתי, מובנה ומסודר, מתוודע המתמכר לנזק ולסכנות הכרוכים בהמשך ההתמכרות. בהדרגה הוא מתנסה בהפסקת ההתמכרות וברכישת מיומנויות המאפשרות לו להתמודד ולטפל בפחדים, בחששות ובחרדות שההתמכרות מכסה עליהם ומהווה שימוש של התכחשות לחרדות או בריחה מהן.

שלב ראשון והכרחי בגמילה הוא ההכרה וההבנה כי קיימת התמכרות ולזהות את הדבר שאליו אנחנו מכורים. השלב השני הוא גיוס מוטיבציה וכוחות להיגמל מההתמכרות המזיקה. השלב השלישי הוא יציאה אל מסע הגמילה מתוך נכונות להתמודד עם הקשיים הצפויים המהווים חלק בלתי נפרד ובלתי נמנע מהתהליך.

מודעות, רצון והשקעת מאמץ מהווים בסיס להפסקה הדרגתית של המנהג הממכר (עישון, רחמים עצמיים, סמים ועוד). במהלך הגמילה אתם עשויים לגלות בתוככם כושר איפוק והימנעות מכניעה לגורם הממכר. לדוגמה- מי שמכורים לגלישה באתרי סקס יכולים, גם בהעדר חסימת הגישה אל אתרים אלה, לפתח, בהדרגה, מנגנון שכנוע פנימי שיניא אותם מגלישה באתרים אלה בכל רגע נתון. בהדרגה עשוי הנגמל לחוש את הברכה והתועלת הגלומים בהתגברות על היצר הממכר.

שלב חשוב בתהליך הוא מציאת חלופה להתמכרות. לדוגמה: אם המנגנון הפנימי שלכם מזהה גירוי ( רעב) עם תגובה אוטומאטית (זלילה)- חלק חשוב בתהליך הגמילה הוא למצוא חלופה לזלילה שהיא תהיה התגובה על הגירוי. לדוגמה: בכל פעם כשמתעורר רעב- ספרו עד עשר לפני שאתם מתנפלים על תכולת המקרר; בחרו פעולה אחרת כמענה- לדוגמה יציאה לטיול קצר, עבודה בגינה, שטיפת כלים. משהו שתעשו כל אימת שמתעורר בכם רצון לזלול גם אם בתוך תוככם אתם יודעים כי הזלילה היא סוג של התמכרות ולא בהכרח מענה לרעב אמתי.

טיפ: בכל שלב שהוא, גם אם אתם נתקפים חולשה במהלך הגמילה וחשים ו"חווים" נסיגות- למדו לקבל את עצמכם כמו שאתם ולאהוב את עצמכם על שום היותכם אתם- אנשים חד –פעמיים הזכאים וראויים לכבוד ולהערכה.

בואו נישאר בקשר

לא רוצים לפספס אף עדכון? להלן הפרופילים של ד"ר משיח ברחבי הרשת:

רשתות חברתיות:

עמוד הפייסבוק הרשמי

טוויטר

גוגל פלוס

ערוץ היוטיוב של ד"ר משיח

לינקדאין

אתרים ובלוגים נוספים:

בלוג אישי

בלוג אישי נוסף

סלונה

כתבות ותוכניות בהשתתפותו של מוטי משיח:

פסיכולוגיה 2.0

מה אנחנו באמת יודעים על הנפש?

ערים בטיפול זוגי

האם התחרפנו לחלוטין?

הגוף והנפש- לשניהם אין חלקי חילוף

peace-of-mind-349815_1280

הגוף אינו אדון והנפש אינה משרתת. הנפש אינה מלכה והגוף אינו עבד. שניהם באותו מעמד. שניהם חשובים באותה מידה. הם כלים שלובים. הם משלמים זה את זה. יש לשניהם מכאובים, יש לשניהם כדורי שיכוך וארגעה. לפעמים מי מהם משתלט עלינו, אבל כמי שמכירים את עצמנו היטב אנחנו מנסים להשיב את האיזון.

את שניהם אני מכיר לפני ולפנים. הם מלווים אותי עשרות שנים. הגוף שקוף. הנפש נסתרת אבל היא אינה נעלמת. לפעמים היא מאותת לגוף, תובעת תשומת לב. לא אחת היא רומזת כי חשוב להידרש גם אליה, לטפח אותה, להעשירה. באחרונה היא לוחשת לי דבר מה. הניסיון שלי לפרשו מתנסח כך –  גם אני, חי נפשי, ראוי להעצמה. מי יעצים אותי? רק אני, גופי ונפשי, יחידה הוליסטית המורכבת משני מרכיבים שמעמדם שווה.

פרסומת חוזרת ונשנית אומרת כי לגוף אין חלקי חילוף. זה נכון. גם לנפש. העדר חלקי חילוף מחייב אותנו לשמירה קפדנית במיוחד על זה ועל זו. שמירה על הגוף מחייבת נקיטת מספר פעולות חשובות: אכילה מאוזנת, מתונה ומידתית, ופעילות גופנית קבועה. זהירות בעבודה ובדרכים. והנפש, שזו שנושאים לה תפילה 'שמרי נפשך', אף היא מחייבת תחזוקה מתמדת. היא זקוקה מעת לעת לאוורור, לרגיעה, לתזונה רוחנית ורגשית.

הגוף והנפש מקיימים בתוכי שיג ושיח קבוע, רציף. לנפש תמיד יש מה להעלות, מה להציף. הגוף תובע את שלו בדרך שונה. כשהוא עייף הוא מפהק. כשהוא צמא הוא מחפש  מים. לשניהם יש צרכים בסיסיים ואת שניהם יש לספק במועדם.

לפעמים, כשהגוף נח, רפוי, אני מייחד הרהור על אודות הנפש. אני מתייעץ אתה ומשוחח עתה בשפתה. היא משיבה לי בדרכה, בתחושות מועצמות, לעתים בעליית מפלס הדאגה. לא אחת היא מקנטרת אותי כאומרת- לגוף אתה דואג יפה, הא? ולי? ואני מה? ואז אני תוהה איפה טעיתי. מתי הפרתי את האיזון בין השניים. מתי ייחדתי מאמץ וזמן רבים יותר לטיפוח הגוף על חשבון הנפש, מתי וכיצד נתתי לה להרגיש עזובה מעט, מוזנחת.

הגוף והנפש שואלים אותי, כמו את כל אחד מכם, שאלות. לא תמיד יש לי תשובות אבל עצם קיומן של השאלות מניע אותי לחפש אותן. גם זה חלק מהאיזון.

פסיכולוג בהליך גירושין

psychology-531071_640

רוב בני הזוג מתייחסים אל תהליך הגירושין במונחים מעשיים וכלכליים בלבד. החשש העיקרי הוא לגבי התנהלות התא המשפחתי עם תום הנישואין, חלוקת המזונות בין הצדדים והסדרי הראייה. אך יחד עם זאת, כדאי לברר בכל הליך גירושין לגבי תחושות הילדים ובני המשפחה המורחבת. לעיתים קרובות מגיעים הקשיים הגדולים ביותר דווקא מתגובה קוגנטיבית לא רצויה, או לחילופין מפער בין ציפיות ההורים והילדים לבין המציאות.

התייעצות עם פסיכולוג בתהליך גירושין יכולה להיות צעד חיובי המונע שורה ארוכה של בעיות. ראשית, לפסיכולוג יש הכשרה מקצועית, שעוזרת לו לבצע דיאגנוזה ואבחון של מצבים קליניים הדורשים טיפול. הוא יכול להפנות את המטופל אל פסיכיאטר לצורך הענקת טיפול תרופתי, לברר לגבי מעורבות רופאים נוספים בתהליך הגירושין, ולהמליץ על התנהלות נכונה. שנית, פסיכולוג או פסיכיאטר מומחה מגיעים ללא קשר אל הדינאמיקה הרגילה של תהליך הגירושין. הם לא מייצגים אף אחד מהצדדים, נתפסים בתור אובייקטיביים וחסרי פניות, ויש להם פרספקטיבה חיצונית על התהליך כולו.

דרכי טיפול אופציונאליות

החשיבות של התייעצות עם פסיכולוג, ובמקרים קיצוניים פסיכיאטר מקבלת גיבוי בעשרות מחקרים. תהליך גירושין נתפס ממילא בתור אירוע טראומתי עבור הילדים, וכל איש מקצוע עם ידע והכשרה מתאימים יכול להיות לעזר רב. מעבר לכך, יש מספר אפשרויות לשילובם של פסיכולוגים או פסיכאטרים בתהליך גירושין:

א. התייעצות נפרדת לכל ילד – משפחות עם ילדים בוגרים ובני נוער יכולות ליהנות מהתייעצות נפרד עם אנשי מקצוע מהתחום הקליני. התייעצות כזו מאפשרת לילד להביא את עצמו לידי ביטוי, ללא חשש מהסביבה או מהתגובות של ההורים. ילדים הנפתחים כלפי גורם חיצוני במהלך גירושין נהנים מתמיכה וביטחון.

ב. התייעצות משפחתית – מלבד ענפי פסיכולוגיה ופסיכיאטריה, יש מטפלים המבצעים מפגשים קבוצתיים בקרב משפחות. הפקטור החשוב הוא לא גודל המשפחה או מספר הילדים, אלא האופן בו המשפחה מתפקדת בתור קבוצה. במילים אחרות, התייעצות משפחתית אינה מתאימה לכולם, אך בתהליך גירושין היא יכולה להיות אפקטיבית מאוד.

ג. טיפול להורים – אי אפשר לדבר על תהליך גירושין ובריאות הנפש של המשפחה מבלי להתייחס בצורה ספציפית אל ההורים. בסופו של דבר, הכל מתחיל ונגמר בתחושה של ההורים כלפי הגירושין. הורים הבטוחים בעצמם ומרגישים מוכנים לצאת אל הדרך החדשה משדרים זאת לילדים, לבני המשפחה הרחוקים ואפילו לחברים וקולגות. לעומתם, הורים אחרים יכולים לחוש חוסר ביטחון, וליצור משקעים נפשיים עמוקים ולעיתים אפילו נזקים בלתי הפיכים.

לסיכום, תפקידו של פסיכולוג בתהליך גירושין הוא קודם כל לבצע אנליזה של המצב הקיים. במידת הצורך יכול פסיכולוג לספק הפניה לפסיכיאטר, שיעניק טיפול תרופתי בכפוף לנסיבות הבריאותיות ולמצב האובייקטיבי. שני גורמים אלו חיוניים בהרבה תהליכי גירושין, ויכולים לעשות את ההבדל בין הליך מהיר וקצר, ולבין סיוט הנמשך שנים ארוכות.